סוגי טיפולים קיימים בשוק

סוגי הטיפולים הקיימים כיום

טיפולים מקומיים

טיפולים מקומיים מיועדים למקרים בהם הויטיליגו מערב פחות מ 5% משטח הגוף. הטיפולים כוללים:

  • משחות סטרואידיות מקומיות – הנן הטיפול הכי שכיח, פועלות באמצעות וויסות התגובה החיסונית המקומית והפחתת הדלקת. תופעות הלוואי בשימוש ממושך הנן: פגיעה באלסטיות העור והפיכתו דק יותר ועוד.
  • משחות גירוי – טיפולים מקומיים המבוססים על חומרים שמובילים לגירוי של העור ועל ידי כך אמורים לגרות את תאי המלנוציטים לייצר מחדש את הצבע (הפיגמנט). נמצאות פחות בשימוש בישראל.
  • מעכבי קלצינוירין – חומרים מקומיים שתפקידם לגרות את המערכת החיסונית (אימונומודלטורים), כגון אלידל ופרוטופיק. בעלי יעילות דומה למשחות הסטרואידיות אך ללא תופעות הלוואי שכרוכות בשימוש מתמשך בסטרואידים.
  • תכשירים דרמו-אסתטיים היכולים לטשטש את הכתמים.

טיפולים סיסטמיים - דרך הפה

  • סטרואידים פומית במגוון צורות ומינונים.
  • תרופות אימונסופריסיביות כגון אימוראן ומטוטרקסאט אשר עוזרים לדכא את התגובה החיסונית המוגברת במטרה לבלום או לעצור את המשך המחלה ועוזרים חלקית להחזרת הפיגמנטציה. 
  • ההמלצות אינן חד משמעיות ובייחוד שיש צורך בשימוש מתמשך אשר עלול להיות מלווה בתופעות לוואי מרובות.
  • אנטיאוקסידנטים – אין מידע רפואי מוצק אודות יעילותם של טיפולים אלה.

טיפולי פוטותרפיה

טיפול באמצעות חשיפה של העור המעורב לקרני אור אולטרה סגוליות. הטיפולים מבוצעים פעמיים עד שלוש בשבוע, במשך מספר שניות בכל פעם עם עלייה הדרגתית בכל טיפול עד לקבלת ההשפעה הדרושה. הטיפול משפיע על הפעילות הדלקתית שקיימת בעורם של המטופלים ומוביל לשיפור.

קיימים סוגי פוטתרפיה שונים:

  • קרני אור אולטרה סגוליות צרות טווח (אורך גל 311 ננומטר) אשר מהוות את חוד החנית בטיפולי הפוטותרפיה. תופעות הלוואי הינן כוויות חולפות. לא דווח על שכיחות יתר של סרטן עור כתוצאה מחשיפה לסוג זה של קרינה.
  • פובה – טיפול אשר כולל מריחת העור בנוזל ובהמשך חשיפת האזור המרוח לקרינה על סגולה. בסוג הזה של טיפול דרושה זהירות יתר מחשש לכוויות ואף מהתפתחות עתידית של גידולים על העור.
  • אקסיימר לייזר – טיפול קרינתי באורך גל 308 המכוון לכתם הספציפי ובכך מונעים משאר העור הבריא קרינה. תופעות הלוואי דומות לקרינה על סגולה קצרת טווח.

שיטות כירורגיות

  • השתלת עור – חיתוך החלק החיצוני (האפידרמיס) של העור החולה והצמדה של עור בריא (שמהווה את השתל) לאזור המושתל בעזרת תפרים וחבישות מצמידות. שיטה יעילה אך מלווה לעתים רבות באי התאמת גוונים של השתל לסביבתו, דחיית השתל, אי קבלתו על ידי האזור החולה והתכווצות השתל ואי קליטתו באזור החולה.
  • השתלת אפדרמיס – שיטה שמבוצעת בעזרת יצירת שלפוחית מעל לעור באזור התורם. את התקרה של אותה השלפוחית חותכים ומשתילים באזור החולה לאחר שמקלפים את החלק החיצוני שלו. שיטה יעילה אך מאוד כואבת וניתן לטפל בעזרתה באזורים מאוד מצומצמים.
  • השתלת שתלי נקב – שתלים קטנטנים בקטרים של 2-4 מ"מ אשר מבוצעים באמצעות מכשור שמנקב את העור התורם. באזור הבהקת מחוררים את אותם החורים ואליהם מחדירים את הנקבים של השתלים. שיטה פשוטה יחסית ויעילה אך קיימות תופעות לואי מרובות שעיקרן הינו מראה לא אחיד של העור.

חשוב לזכור שטרם ידועה הסיבה למחלת הבהקת ולכן אין טיפול המרפא את המחלה מהשורש.

אולם, תחום הפרעות הפיגמנטציה נמצא בתנופה מחקרית מתמדת למציאת טיפולים חדשים, מתאימים ויעילים.

לבדיקת התאמה